כהרף עין

 

בגוף העבודה המוצג מצולמים חמישה אנשים. חמישה פועלים זרים. עובדים בחקלאות, גננות, בנין, נקיון. הויתם נמצאת במקום אחר,רחוק. 

הצלום נעשה על רקע ניטרלי שמנתק אותם מכל סביבה או רמז הקשור לעיסוקם, הוא מתמקד במבע, בשפת הגוף.

הם עומדים נוכח המצלמה בעמדה דו משמעית- מצד אחד פשוטה,ישירה. מצד שני לא מתמסרים ,אדישים משהו, לא מפוענחים.

תהליך העבודה מנסה לבדוק את אופן ההתבוננות בזר. באופן טבעי ההתבוננות  היא של הרף עין, הימנעות מקשר עין ממושך. מסיבות של מבוכה או פחד  לא מתקיים קשר.   "לא נעים לי", "מפחיד אותי" "כולם נראים זהים".

החיים לידם עוברים על שני צירים מקבילים.

הנסיון לפענוח נעשה לאחר הצלום. האדם האמיתי, הפיסי, נעלם. תרגול  הקשר נעשה במעבדה תוך התמודדות עם הסימנים שהשאירו על הנגטיב.

עבודת המעבדה ( על הטכניקות השונות) מהווה כלי להתבוננות איטית וייחודית בכל אחד מהם.

אופן התצוגה הסופי גורם לצופה  לשנות  את נקודת המבט, להתקרב

להתרחק, לתת מבט שני.